שונאים סיפור אהבה

התעסקות עם לקים אף פעם לא הייתה מהחביבות עלי. למעשה עד לא מזמן ורק אם נחה עלי המוזה, הייתי מורחת לק רנדומלי על הציפורניים, מסירה אותו אחרי יומיים שלושה בגלל קילופים ועושה הפסקה עד הפעם הבאה.
אבל אז הגיעה הצעת הנישואים והבנתי שלפחות בחתונה כדאי שיהיו לי ציפורניים יפות ומטופחות. במסגרת החיפושים אחר פתרון שהוא לא קבוע לגמרי, גיליתי את עולם הג'לים לציפורניים הטבעיות.
רכשתי קופון לפדיקור ומניקור ג'ל באחד מאתרי הקופונים והלכתי שמחה ומאושרת לנסות בפעם הראשונה את העניין.
הנסיון הזה התברר כלא מוצלח במיוחד, הג'ל התרומם ותוך פחות משבוע כבר נראה נורא. כנראה שבמצב אחר הייתי זונחת את העניין אבל  החלטתי לא לתת לנסיון אחד לייאש אותי.  ניגשתי למניקוריסטית מומלצת, עשיתי ג'ל של ביו סקלפצ'ר ושמחתי לגלות שהמניקור החזיק כ3- 4 שבועות.
יאי! מצאתי פתרון לחתונה.

למי שלא מכירה, בשתי מילים ג'ל לציפורן הטבעית הוא שיטה יחסית חדשה בעולם של טיפוח הציפורניים. להבדיל מבניה באקריל שמחייבת שיוף די רציני של הציפורן, הדבקת "טיפס" מפלסטיק וכיסוי בחומר אקרילי (סוג של אבקה), הרעיון של ג'ל כולל בעיקר שיוף עדין של שכבת הציפורן העליונה, הנחה של שכבת בסיס מקשרת, שתי שכבות גל עם צבע ושכבה עליונה אוטמת. הג'ל מחייב שימוש במנורת UV, בעוד שאם לא משתמשים בסילר בבניה, הבניה לא.
הסרת הג'ל תלויה בסוג בו משתמשים. ישנם ג'לים הניתנים להמסה על ידי אציטון ואחרים צריך לשייף. הג'לים נמרחים כלק, חלקם מגיעים בבקבוקון המזכיר לק ואחרים נמרחים עם מברשת ומגיעים בקופסאות קטנות. בכל מקרה, הג'ל אמור להחזיק מעמד כ-3 שבועות.
במקרה של הג'ל בו השתמשה המניקוריסטית שלי, הצבעים הכהים החזיקו טוב יותר מהבהירים.

הייתי עם הג'ל כחודשיים לפני החתונה ועוד 7 חודשים אחריה. אהבתי מאוד את מגוון הצבעים, אהבתי את החוזק היחסי של הציפורניים ואהבתי את העובדה שהן הצליחו לצמוח בשקט. יחד עם זאת, לא אהבתי את העובדה שאם רציתי שהג'ל יראה טוב כל שלושת השבועות, הייתי צריכה לבחור בצבע כהה. מה לעשות שהעדפתי דווקא גוונים בהירים?
לצערי אין לי הרבה תמונות מהתקופה ההיא, למעשה אני חושבת שזו התמונה היחידה שיש לי שבאמת רואים בה טוב את הציפורניים.

לקראת החתונה התלבטתי, פרנץ' כמו כולן או אולי להעיז ולבחור בצבע אדום? גם ורוד ניוד היה בתכנונים. בסופו של דבר, בחרתי ללכת על בטוח והלכתי על הלבן.

היום, במבט לאחור, הייתי צריכה לבחור באדום. הגוון האדום שרואים בתמונה למעלה הרגיש לי קצת יותר מדי, אבל אני חושבת שכלות עם אדום בורד ורגוע יותר זה פשוט מהמם.

אחרי החתונה ובעקבות מעבר דירה למרחק של שעה נסיעה עד המניקורסטית, להגיע במיוחד בשביל החלפת הג'ל נהייה קצת מעיק. חיפשתי מניקוריסטית אחרת בסביבה, אבל לא הצלחתי למצוא מישהי שעובדת עם אותה החברה. החלטתי שזו הזדמנות מצוינת לבחון אופציות נוספות. לאמא שלי לקראת החתונה עשו הדבקת ציפורניים, היא כל כך אהבה את התוצאה והנוחות שבעניין שהיא החליטה לנסות בנייה. כאן אני חייבת לעשות הפסקה כדי להתוודות, שעד לא מזמן הייתי בטוחה שבניה- זה לפרחות. איכשהו ציפורני המניפה עם אבני הסוורובסקי עליהן עשו לי בחילה ולתומי חשבתי שכל בניה תראה כך. לא הצלחתי להבין איך אפשר להתסובב עם ציפורניים כאלו ושללתי את האפשרות הזו מכל וכל.

אבל אמא החליטה, הלכה ועשתה. וכשראיתי את העבודה היפה שעשו לה, החלטתי שגם אני רוצה.

בתמונה הראשונה, אלה הציפורניים אחרי הבניה, ללא הלק עליהן, ובשניה ניתן לראות את הציפורניים בסיום העבודה.

האמת, שאני לא אוהבת פרנץ עבה, כמו בתמונה, אבל הלק על הבניה החזיק עד הסוף, הציפורניים לא נשברו אז הייתי ממש מרוצה.בפעמים הבאות, הסברתי מה אני אוהבת ועשינו מניקור עדין ויפה. בקיצור, התברר לי שאפשר גם אחרת, רק צריך למצוא את הבחורה הנכונה. מאותו רגע זה היה פשוט סיפור אהבה.

אז למה שונאים? ולמה היה?
כי בעקבות המעבר שלנו לכאן ובחינת המחירים המקומיים הבנתי שאני לא יכולה להמשיך עם הבניה. כל כך התרגלתי לזה שהציפורניים מטופחות, שלא צריך להתעסק איתן, לשייף, לשים לק, להסיר, שהיה לי קשה לוותר על התענוג. אבל לצערי המחירים פה גבוהים שבא לבכות. אם בארץ המילוי היה עולה 100 שח, כאן הוא עולה 100 פרנק, 400 ש"ח ליתר דיוק. ונכון שלא צריך להשוות ושברור שהמחירים כאן יהיו יותר גבוהים, אבל אין מה לעשות, אין לי לב להעיף 100 פרנק כל חודש על הבניה. בלית ברירה, חזרתי לשגרת המריחה וההסרה.

מה שכן.. אחרי שמתרגלים כבר אין דרך חזרה, נדבקתי בחיידק ועם מגוון החברות הזולות שיש כאן קשה לעמוד בפיתוי. התחלתי להשתעשע עם הציפורניים, להתנסות בצבעים בוהקים, להדביק מדבקות ולנסות שילובים של כל מני צבעים.