יש משהו יפה ובו זמנית נוגה בתקופת הסתיו.
תמיד אהבתי את הסתיו באירופה, העצים מחליפים את המראה שלהם ומירוק-ירוק הם עוטים על עצמם עשרות גוונים חמים.
כאן הסתיו הוא לפי הספר, מזג אויר הפכפך, טמפרטורות משתנות, גשם, שמש, הכל בערבוביה אחת גדולה..
הטמפרטורות כבר צנחו והן נעות על הסקאלה של 9-18 מעלות ביום ו3-15 בלילה, ימים שטופי שמש מתחלפים בימי מבול שאינו פוסק ולפעמים בשעה 11 בבוקר כל האורות בבית דולקים פשוט כי בחוץ שולטת אפרוריות וחשיכה.
שלשום הגשם ירד כל היום ללא הפסקה ולכן כשפתאום אתמול יצאה השמש, החלטתי לנצל את ההזדמנות ויצאתי להליכה. מאסתי במסלול הקבוע שלי ובשביל הגיוון, בדרך חזרה נכנסתי לפארק הגדול שנמצא בערך 5 דקות מהבית שלנו. המראה היה עוצר נשימה, על רקע הדשא הירוק מפוזרים בכל מקום עלים מכל קשת הצבעים החמים.
המדרכות והשבילים היו עדיין לחים מכמויות הגשם שירדו יום קודם לכן, והעלים היו מפוזרים בכל מקום.
עובדי העיריה אספו את העלים לערימות ערימות ולרגע עברה לי מחשבה שובבה בראש לזנק לאחת מהן ופשוט להתגלגל בה...
הפארק כמו תמיד שוקק חיים, סביבות השעה אחת בצהריים אפשר למצוא בו אנשים מכל המינים והסוגים:
אנשי עסקים שלוקחים את ארוחת הצהריים שלהם ויוצאים להתאוור בחוץ, אמהות שבדיוק אספו את הילדים מבית הספר הסמוך, בני נוער שסיימו את התיכון ויושבים ומכרסמים מקדונלדס, גננות עם פעוטות שמוציאות את הילדים לשחק בחוץ ואפילו נגן כינור שמתאמן בנגינה בפינה משלו. בחלק של הדשא כמעט תמיד יהיה משחק כדורסל בעיצומו, ילדים שמשחקים כדורגל, ומשחק פינ פונג המתנהל על אחד מהשולחנות היעודיים.
כל אחר צהריים מגיעה קבוצת לוליינים שקושרת חבלים בין העצים ומתאמנת בהליכה עליהם ותמיד תמיד תמיד יהיו שם אנשים שרצים או עושים הליכה.
ריח של סתיו עומד באויר ולא רחוק היום בו נצטרך להוציא שוב את מעילי הפוך, הכפפות ומגפי השלג מהארון, האמת- התגעגתי.
תמיד אהבתי את הסתיו באירופה, העצים מחליפים את המראה שלהם ומירוק-ירוק הם עוטים על עצמם עשרות גוונים חמים.
כאן הסתיו הוא לפי הספר, מזג אויר הפכפך, טמפרטורות משתנות, גשם, שמש, הכל בערבוביה אחת גדולה..
הטמפרטורות כבר צנחו והן נעות על הסקאלה של 9-18 מעלות ביום ו3-15 בלילה, ימים שטופי שמש מתחלפים בימי מבול שאינו פוסק ולפעמים בשעה 11 בבוקר כל האורות בבית דולקים פשוט כי בחוץ שולטת אפרוריות וחשיכה.
שלשום הגשם ירד כל היום ללא הפסקה ולכן כשפתאום אתמול יצאה השמש, החלטתי לנצל את ההזדמנות ויצאתי להליכה. מאסתי במסלול הקבוע שלי ובשביל הגיוון, בדרך חזרה נכנסתי לפארק הגדול שנמצא בערך 5 דקות מהבית שלנו. המראה היה עוצר נשימה, על רקע הדשא הירוק מפוזרים בכל מקום עלים מכל קשת הצבעים החמים.
המדרכות והשבילים היו עדיין לחים מכמויות הגשם שירדו יום קודם לכן, והעלים היו מפוזרים בכל מקום.
עובדי העיריה אספו את העלים לערימות ערימות ולרגע עברה לי מחשבה שובבה בראש לזנק לאחת מהן ופשוט להתגלגל בה...
הפארק כמו תמיד שוקק חיים, סביבות השעה אחת בצהריים אפשר למצוא בו אנשים מכל המינים והסוגים:
אנשי עסקים שלוקחים את ארוחת הצהריים שלהם ויוצאים להתאוור בחוץ, אמהות שבדיוק אספו את הילדים מבית הספר הסמוך, בני נוער שסיימו את התיכון ויושבים ומכרסמים מקדונלדס, גננות עם פעוטות שמוציאות את הילדים לשחק בחוץ ואפילו נגן כינור שמתאמן בנגינה בפינה משלו. בחלק של הדשא כמעט תמיד יהיה משחק כדורסל בעיצומו, ילדים שמשחקים כדורגל, ומשחק פינ פונג המתנהל על אחד מהשולחנות היעודיים.
כל אחר צהריים מגיעה קבוצת לוליינים שקושרת חבלים בין העצים ומתאמנת בהליכה עליהם ותמיד תמיד תמיד יהיו שם אנשים שרצים או עושים הליכה.
ריח של סתיו עומד באויר ולא רחוק היום בו נצטרך להוציא שוב את מעילי הפוך, הכפפות ומגפי השלג מהארון, האמת- התגעגתי.
