סתיו אירופאי

יש משהו יפה ובו זמנית נוגה בתקופת הסתיו.
תמיד אהבתי את הסתיו באירופה, העצים מחליפים את המראה שלהם ומירוק-ירוק הם עוטים על עצמם עשרות גוונים חמים.
כאן הסתיו הוא לפי הספר, מזג אויר הפכפך, טמפרטורות משתנות, גשם, שמש, הכל בערבוביה אחת גדולה..
הטמפרטורות כבר צנחו והן נעות על הסקאלה של 9-18 מעלות ביום ו3-15 בלילה, ימים שטופי שמש מתחלפים בימי מבול שאינו פוסק ולפעמים בשעה 11 בבוקר כל האורות בבית דולקים פשוט כי בחוץ שולטת אפרוריות וחשיכה.

שלשום הגשם ירד כל היום ללא הפסקה ולכן כשפתאום אתמול יצאה השמש, החלטתי לנצל את ההזדמנות ויצאתי להליכה. מאסתי במסלול הקבוע שלי ובשביל הגיוון, בדרך חזרה נכנסתי לפארק הגדול שנמצא בערך 5 דקות מהבית שלנו. המראה היה עוצר נשימה, על רקע הדשא הירוק מפוזרים בכל מקום עלים מכל קשת הצבעים החמים.

המדרכות והשבילים היו עדיין לחים מכמויות הגשם שירדו יום קודם לכן, והעלים היו מפוזרים בכל מקום.
עובדי העיריה אספו את העלים לערימות ערימות ולרגע עברה לי מחשבה שובבה בראש לזנק לאחת מהן ופשוט להתגלגל בה...

הפארק כמו תמיד שוקק חיים, סביבות השעה אחת בצהריים אפשר למצוא בו אנשים מכל המינים והסוגים:
אנשי עסקים שלוקחים את ארוחת הצהריים שלהם ויוצאים להתאוור בחוץ, אמהות שבדיוק אספו את הילדים מבית הספר הסמוך, בני נוער שסיימו את התיכון ויושבים ומכרסמים מקדונלדס, גננות עם פעוטות שמוציאות את הילדים לשחק בחוץ ואפילו נגן כינור שמתאמן בנגינה בפינה משלו. בחלק של הדשא כמעט תמיד יהיה משחק כדורסל בעיצומו, ילדים שמשחקים כדורגל, ומשחק פינ פונג המתנהל על אחד מהשולחנות היעודיים.
כל אחר צהריים מגיעה קבוצת לוליינים שקושרת חבלים בין העצים ומתאמנת בהליכה עליהם ותמיד תמיד תמיד יהיו שם אנשים שרצים או עושים הליכה.

ריח של סתיו עומד באויר ולא רחוק היום בו נצטרך להוציא שוב את מעילי הפוך, הכפפות ומגפי השלג מהארון, האמת- התגעגתי.

 

רוחות של שינוי

לפני בערך שנה וחודש נחתנו כאן, מדינה לא מוכרת, שפה זרה, מתרגשים,חוששים ולא בדיוק יודעים לקראת מה אנחנו הולכים. בקרוב כל זה יסתיים וגמד קטן כבר מתיישב לו על הכתף ומתחיל ללחוש.

יש רוחות של שינוי באויר ותקופה של החלטות לפנינו.

אירלנד- Cashel בפחות מ24 שעות..

הגענו ל-Cashel לקראת הערב, אחרי יום ארוך של נסיעות.. עיירה מקסימה, עם רחוב אחד בערך שהתפרסמה בזה שצמח הכשות - מרכיב הכרחי בבירה, צומח ממש שם. הלכנו לחפש את השיח המפורסם ובאמת שלא נשאר ממנו הרבה.
הגענו לעיירה משתי סיבות, האחת המלצה של ידיד קרוב שהיה באירלנד ונשמע ששם היה הכי כיף והשניה, כי שמעתי שכדאי מאוד לבקר בטירה המפורסמת שמתנוססת מעל העיר.

בהתאם להמלצה שקיבלנו חיפשנו הוסטל מסוים בעיר, אבל הוא היה מלא ולא נשארו חדרים לזוגות. הבחור שעובד שם הציע לנו לקחת חדר במלון ליד שמוחזק על ידי אותם בעלים. קיבלנו חדר מקסים שהיה כיף להעביר בו את הערב.

את הבוקר למחרת התחלנו במאפיה מקומית, שבקומה העליונה שלה יש סוג של מסעדה. גילינו את זה ממש במקרה כשראינו אנשים עולים למעלה ולא חוזרים. לקחנו ארוחת בוקר אירית קלאסית  ואין מה להגיד האירים יודעים איך לחיות.

 

כרגיל בעיירות הקטנות באירלנד אוטובוס למקום המיושב הבא עובר בעיירה אחת ל3-4 שעות במקרה הטוב.. החלטנו שניקח את האוטובוס של ארבע אחר הצהריים ומיד אחרי הארוחה הלכנו לבקר בטירה.
תמונות לא יצליחו לתאר את היופי שנגלה לעין כשמטפסים לטירה וצופים על הנופים שנפרשים תחת הרגליים.

מרחבים של ירוק במליון גוונים שונים, מציפים את העין ומשמחים את הלב. פרות וכבשים באחו, שקט ורוח מנשבת.

התמונות כמו מתבקשות מעצמן.  הטבע עושה את כל העבודה ומה שצריך זה רק להוציא אייפון או מצלמה ולצלם.
בלינו בטירה כמה שעות טובות, הגענו כרבע שעה לפני שיציאה הדרכה באנגלית  ונשארנו עוד אחריה כדי להסתובב, להתרשם ולצלם את הנוף הן במצלמה והן בזכרון.

כמה שעות מאוחר יותר הלכנו לחפש את צמח הכשות, מצאנו אותו מאחורי המלון שבעיר נח לו על גרם מדרגות ומביט לכיון של גינה מטופחת עם שבילים. עקבנו אחרי אחרי השבילים ויצאנו לשטח פתוח  מה שאפשר לנו לצלם את התמונה הבאה.. הפרות היו ממש במרחק נגיעה.

 

המשכנו עם השבילים והגענו לאחו שנמצא מתחת לטירה,  אחרי שלום-שלום לכמה אירים חביבים שטיילו עם הכלבים שלהם ניסינו להתקרב יותר לכבשים הרועות ולתפוס תמונה טובה יותר של הטירה מלמטה. אבל באירלנד כמו באירלנד אים דבר כזה שאין גשם- תוך דקות הכחול של השמיים התחלף באפור התחילו רוחות חזקות, הכבשים התחילו להתרחק  ושוב התחיל הגשם. בצד שמאל של התמונה תפסתי החצי השני שלי מטפס על הגבעה..

 

 

 

אחרי ארוחת צהריים באותו מקום מקסים בו אכלנו ארוחת בוקר, לקחנו את האוטובוס של שעה 16 ועזבנו את קאשל בהרגשה שהחלטנו נכון כשבחרנו להגיע לקאשל ללילה ולא להשאר ללילה בקורק. רק בשביל הנוף מהטירה היה שווה לבקר בעיירה.

אירלנד- ההיית או חלמנו חלום- חלק ב'

בבוקר של היום השלישי ארזנו את עצמנו ואחרי ארוחת בוקר מצוינת נוספת נפרדנו  לשלום מבעלת הבית. האירוח כולו, עלה לנו 140 יורו לשני הלילות, כלומר בערך 350 ש"ח ללילה.
את הבוקר התחלנו בסיור שיצא מגאלווי לכיוון צוקי מוהר, לקחנו סיור מאורגן שבדרך עצר בשני אתרים נוספים ואת הדרך הוביל מדריך מקומי וססגוני שסיפר לנו באנגלית עם מבטא אירי משעשע על המקומות שעברנו בדרך ועשה סקירה היסטורית קצרה.

על אף שהצוקים הם מקום מתויר למדי, לא הייתי מוותרת עליהם בשום אופן, תמונות לא יצליחו להעביר את העוצמה שיש במקום הזה ואת היופי שלו. תמונות נוספות באדיבות גוגל...
בדרך חזרה האוטובוס עוצר בעיירה קטנה בשם דולין, כאן ביקשנו שיוריד אותנו ונשארנו ללון שם לילה...

דולין היא מקום קסום, עיירה קטנטנה, עם 3 פאבים והרבה מוזיקה חיה.
קרה כך וכשהגענו להוסטל ושילמנו עבור החדר, הבנו שהרגע נתנו לבחורה בקבלה את הכסף האחרון שלנו.. טוב,מה הבעיה? נמשוך כסף ב ATM.

אז זהו.. ה-ATM הקרוב הוא בצוקי מוהר, מהם חזרנו לפני כשעה. הליכה ברגל היא של שעתיים בערך, מה עושים?
הבחורה בקבלה הרימה טלפון לנהג מונית מקומי, הוא לקח אותנו חזרה לצוקים, חיכה לנו וחזר איתנו והאמת? אני שמחה שעשינו את הנסיעה הזו, כי יצא לנו לדבר איתו קצת, לשמוע דרך העיניים שלו  על אירלנד וגם בדרך חזרה צילמתי את אחת התמונות היותר יפות מהטיול הזה.

הטירה הזו, מתנוססת מעל העיירה כשברקע אפשר לראות את האוקיינוס, אחרי שהוא שוחזרה במאה ה-19, היא נקנתה על ידי אירי -אמריקאי  והיא עדיין שייכת למשפחתו.

אחרי שהמשבר עבר ושוב היה לנו כסף הלכנו לחקור את העיירה. פשוט קסם של מקום: שקט, שלווה, ירוק ירוק ובתים קטנים ברקע.

הנהר הזה עובר ממש ליד ההוסטל שבו ישנו, וההוסטל עצמו ממש בית..

 זהו לב העיירה, בשורת הבתים המרוחקת מתרכזים להם פאב ה Fitzpatrick, מסעדה, מלון ומרכז מידע לתיירים.
התמונה צולמה מההוסטל שלנו, ממש מאותו ספסל שמופיע בתמונה מעל.

בערב העיירה חשוכה! למעט שורת הבתים שמופיעים בתמונה למעלה, תאורת רחוב היא בגדר פריבילגיה. אמנם הזהירו אותנו מראש להביא פנסים במיוחד בשביל זה אבל לא היה לנו כח להתרחק מההוסטל אז אחרי מנוחה קלה יצאנו לאויר הכפרי של דולין וכבר כשהתקרבנו לFitzpartick שמענו את המוזיקה. דולין מפורסמת במוזיקה החיה שמנוגנת בברים שלה וגם לנו יצא להתרשם מ-3 צעירים שאחד מהם מנגן בחמת חלילים אירית (מסתבר שיש דבר כזה, ולא, זה לא אותו דבר כמו הסקוטית) שהעבירו כמה שעות טובות בניגון מוזיקה מסורתית.

 למקום יש אפילו בירה משל עצמו, לא רעה בכלל.. בכלל היה  קשה למצוא בירה מקומית באירלנד שהייתה לא טעימה. אולי זה בגלל שאני והם משדרים על אותו גל בכל מה שנוגע לטעמי בירות.

אוף, כמה דברים אפשר לכתוב על האוכל באירלנד, האוכל פשוט טעים. ונזיד פירות הים הזה היה אחת המנות הטעימות לאורך הטיול כולו.

 כמובן שאי אפשר להיות באירלנד ולא לנסות לפחות פעם אחת את האייריש קופי.. אז ניסיתי, היה מזעזע. להבדיל ממה שאני רגילה שמוסיפים אייריש קרים לקפה, במקרה הזה הוסיפו לו וויסקי- והרבה ממנו. בכנות, בקושי הרגשתי שיש שם קפה, זה היה בעיקר אלכוהול.. 

למחרת ציפה לנו יום של נסיעות. היתרון של דולין שהיא כל כך שקטה כי היא רחוקה מכל מקום מיושב מרחק נסיעה לא מבוטל הוא גם החסרון שלה עבור אלו המתניידים בתחבורה ציבורית. יש אוטובוס פעמיים ביום: ב 8 בבוקר וב 16:00 בערב. היעד הבא שלנו היה Cork אבל כדי להגיע אליו ציפו לנו לא פחות מארבע וחצי שעות נסיעה ו3 אוטובוסים.
אמנם הנסיעות ארוכות, אבל האוטובוסים סבירים, הנופים מפצים על האורך, האנשים נחמדים ואין כמו לנסוע עם האירים באוטובוס.

ארבע וחצי שעות, 3 זקנות פטפטניות ושיכור אירי מבוגר מחוסר שיניים אבל נחמד במיוחד מאוחר יותר, הגענו לקורק.
תחילה תכננו להשאר ללינה בעיר, אבל תכל'ס הגענו אליה רק כי ממש נוח לצאת ממנה לטירת בלארני. מפה לשם, הגענו לטוריסט אינפורמיישן ואחרי התייעצות עם הבחור בעצם הבנו שאנחנו יכולים להשאיר את התיקים הגדולים שלנו אצלו לשמירה, לנסוע לטירה, להספיק לחזור ועוד לתפוס את האוטובוס ל Cashel. זה היה ספונטני אבל לגמרי החלטה נכונה.
הדבר היחיד שאני קצת מצטערת הוא שלא יצא לנו לבלות באזור של הטירה יותר, כשנחזור לביקור הבא, בהחלט נקציב לטירה הרבה יותר זמן.

אירלנד, ההיית או חלמנו חלום?- חלק א'

אם לסכם את החוויה שלנו באירלנד בשתי מילים- היה מדהים.

מדינה מופלאה, נופים עוצרי נשימה, אנשים מקסימים ובירה מצוינת- מה עוד צריך בשביל טיול מושלם?

נסענו ל-10 ימים, עם תיקי גב ועם החלטה לראות כמה שיותר מהחיים האמיתיים במדינה. את המסלול בניתי מראש, בעזרתן של שתי בנות יקרות מפורום חתונות בתפוז שביקרו במדינה בעבר.
בהתחלה התלבטנו, כן לנסוע לצפון-לא לנסוע לצפון, בסופו של דבר הטיול שתוכנן ל12 יום התקצר ביומיים ויחד איתו התקבלה ההחלטה לוותר על צפון המדינה.
החלטנו שנוסעים עם שני תיקי גב כדי להקל על המעברים ממקום למקום, שישנים בהוסטלים ו B&B ושמשתמשים בתחבורה ציבורית.

התחלנו מדאבלין הססגונית והמתויירת לעייפה, לקחנו סיור הליכה חינמי בעיר שמוצע על ידי חברת Sandemans New Europe, קיבלנו מדריך חמוד שבמשך 3 שעות  טייל איתנו באתרים המרכזיים של העיר, סיפר על ההיסטוריה של אירלנד ומאוד חיבר אותנו למקום בו אנחנו נמצאים. הרעיון של הסיורים האלה פשוט- הסיורים יוצאים פעמיים יום בשעות קבועות. המדריכים מקומיים והם עובדים על טיפים בלבד. נכון, זה לא באמת חינם אבל גובה הטיפ נתון לשיקולכם ואף אחד לא מכריח לתת. יחד עם זאת, להגיע לסיור כזה ולא לתת טיפ, נראה לנו לא לעניין בכלל.

אחרי הסיור קפצנו לפאב הקרוב ושתינו את הגינס הראשונה שלנו. אח, גינס אהובתי... אם תהיתם, זה נכון מה שאומרים, היא באמת הרבה יותר טובה באירלנד. אפילו מר בחור שלרוב יעדיף כל בירה אחרת, התאהב.

משם המשכנו איך לא, לסיור במפעל של גינס, אני לא יודעת אם זה משהו שאי אפשר לוותר עליו, אבל זו חוויה נחמדה בפני עצמה. את הכרטיסים קניתי מראש באינטרנט, הגענו עם מספר הזמנה, שלפנו כרטיסים מהמכונה ועקפנו את התור בכניסה. זה היה נחמד ונתן לנו הנחה קטנה. מה רע?

אחרי לינה בהוסטל חביב בחדר פרטי וענק לקחנו אוטובוס של שעתיים ל- Galway. האוטובוס למעשה חוצה את האי לחוף השני. בדרך זכינו לראות הרבה מהירוק-ירוק של אירלנד הכפרית, פרות, כבשים ונופים שעוד יחזרו על עצמם לאורך כל הטיול אבל אף פעם לא ימאסו.

גאלווי זו עיר סטודנטיאלית, צעירה ותוססת. הגענו קצת לא מוכנים, בעיקר בגללי, אמרתי שנגיע למקום ונלך לחפש הוסטל או B&B. מזל, מזל(!) שמר בחור שכנע אותי להכנס לTourist information. התברר שהגענו בסופ"ש עמוס במיוחד מאחר וביום שני נחגג אחד מה Bank Holidays, מה שאומר שזה הופך לסופ"ש ארוך וגם האירים יוצאים לחופשה.
ניגשנו בכלל כדי לשאול על סיור שיוצא מגאלווי לעיר אחרת, והאישה המקסימה שאלה בדרך אגב אם יש לנו איפה לישון. כששמעה שלא, מיד אמרה- שבו. הסבירה לנו שבערך כל חדד בעיר כבר מוזמן, שאלה לתקציב והתחילה לעשות סבב טלפונים כדי למצוא לנו מקום לינה. תחילה תכננו לילה אחד אבל אחרי התייעצות איתה, נשארנו לשניים- וטוב שכך.
היא הזמינה לנו חדר ב- B&B על חוף האוקיינוס האטלנטי, הסבירה לנו בקצרה על המפה לאן הולכים ויצאנו לדרך.

עד כאן הכל טוב, אבל מה? אנחנו חייבים שתהייה לנו חוויה מיוחדת מכל מקום אליו ניסע, לא כך?

מרחק של 15 דק הליכה הפך לסיבוב של שעה תחת הגשם האירי. מקומי מקסים שראה שאנחנו עם מפה ולא מוצאים את עצמנו עצר ושאל אם אנחנו צריכים עזרה. הוא הכווין אותנו למקום קרוב, אבל כשהגענו לא הצלחנו למצוא. בדיעבד התברר שהבית נמצא במקום קצת אחר ממה שהיה רשום, במין שכונונת פרטית וכשהגענו היינו בסך הכל צריכים לפנות ימינה. אנחנו לקחנו שמאלה. חצי שעה נוספת של סיבובים בסביבה, שאלנו אנשים, הלכנו בעקבות ההסברים שלהם ולבסוף התייאשנו ופתחנו  Google Maps, גם זה לא עזר. מיואשים התקשרנו למארחת. היא קפצה לאוטו שלה, כמו שהיא, עם הסינר עליה ובאה לאסוף אותנו. רטובים, קפואים ונבוכים סוף סוף הגענו.

הבית ממוקם כמעט על החוף עצמו והאוקיינוס פשוט קרא לנו לצאת החוצה. כוס קפה ויצאנו חזרה לעיר.

אם אתם מגיעים לגאלווי לא לוותר על הפיש אנד צ'יפס בMC DONAGH'S, זה ללא ספק היה הפיש אנד צ'יפס הכי טעים שאכלנו לאורך כל הטיול. המקום מחולק לשניים, צד אחד מסעדה וצד אחד דלפק מהיר שמזמינים ומתיישבים לאכול בשולחנות הגדולים במקום. אנחנו בחרנו בצד של הדלפק.

המשכנו לפאב מקומי בשם Murphy's, שהיה מלא באוכלוסיה מקומית אבל מעט מבוגרת,לא היה אכפת לנו, זה בדיוק מה שחיפשנו.

יש להם לאירים קטע הזוי. בכל פאב בנוסף לברזי הבירה יופיע גם ברז של Bulmers, כדי למנוע מכם את הטעות שאני עשיתי כשהזמנתי בבטחון פיינט מהדבר הזה אני אציין שמדובר בסיידר תפוחים. אבל ממש לא מה שאנחנו מכירים כמיץ תפוחים כיפי וטעים, יותר בכיוון של חומץ תפוחים תוסס עם טעם לא ברור שמכיל 4.5% אלכוהול.

אחרי כמות בלתי מוסברת של אנשים שראינו שמזמינים את הדבר הזה, המסקנה שלנו היא שככל הנראה מדובר בטעם נרכש. לחיך חובב הגינס שלי או של מר בחור חובב הבירות הבהירות- זה לא מתאים.

היינו בחמישה או שישה מקומות שונים בגאלווי, מקום שחזרנו אליו הרבה היה The Cellar Bar, אוכל מצוין ולא יקר במיוחד, בערב אחלה מקום לשתות בירה עם מגוון לא רע של ברזים.

את הבוקר של היום השלישי שלנו באירלנד התחלנו עם ארוחת בוקר שהכינה המארחת שלנו. יכולנו לבחור מהתפריט ולקחנו אומלט וארוחת בוקר מסורתית. הארוחה המסורתית כוללת חביתה, נקניקיות, קותלי חזיר, מין חביתית מתפוח אדמה וקצת עגבניה לקישוט.  אני לא בן אדם של בשר על הבוקר אבל היה ממש ממש טעים.

במהלך היום ביקרנו במזח, הסתובבנו בעיר ועשינו קניות ברשת Penny's, שהיא המקבילה של רשת Primark הבריטית. למעשה החברה התחילה את דרכה בדאבלין ובהמשך התרחבה לUK ומספר מדינות נוסף באירופה. הרשת זולה והאיכות סבירה ביותר, על אף המחירים הזולים הם מתחייבים שהם לא מיצרים בסדנאות יזע ושתנאי ההעסקה שלהם הוגנים. אני חושבת שקניתי מלתחה שלמה שם, בחיי.

מר בחור היה זקוק לתספורת אז קפצנו ל Barber shop מקומית, שילמנו 11 יורו על תספורת מקצועית ומהוקצעת. הוא היה מאושר. בערב הלכנו לבקר בO'cconor's Pub, אכלנו Irish stew מעולה וקינחנו איך לא, בבירה :)

 גאלווי היא מקור טבעת הקלאדה (Claddagh ring), טבעת זו מקורה בעיירת דייגים קטנה בעלת אותו השם ששכנה בקרבת חומות העיר גאלווי העתיקה. הטבעת מורכבת באופן מסורתי משתי ידיים האוחזות בלב שמעליו יש כתר. 

הידיים מסמלות חברות, הלב אהבה והכתר נאמנות. רבים מהמקומיים מסתובבים עם הטבעת- גברים ונשים ויש משמעות ליד עליה היא נענדת וכן לכיוון הלב, האם כלפי הגוף או החוצה ממנו.

את הקלאדה שלי קנינו בגאלווי ואני פשוט מאוהבת בה. כמה שהיא פשוטה ככה היא מסמלת המון. חיפשנו אחת גם למר בחור אבל לצערי הוא החליט שהוא רוצה רק אחרי שעזבנו את גאלווי ובשאר המקומות לא הצלחנו למצוא טבעת בעיצוב ובגודל שיתאים.

עד כאן חלק א'..

כיף לי.

"אז מתי אתם כבר חוזרים?" ההודעה מהבהבת על המסך אחרי רצף ה"מה נשמע-מה קורה" הרגיל. אני מהססת לרגע,
"אני לא בטוחה שאני רוצה לחזור.." האותיות נכתבות כמו מעצמן על המסך ובלון ירקרק נשלח לדרכו.
"למה? כיף לך..?"
ושוב היסוס, והרהור עם עצמי, כיף לי? טוב לי? אני חושבת שכן. אבל התשובה שנשלחת היא:
"לא רע לי ".

השיחה הזו מצטרפת לאוסף מכובד של שיחות דומות שמתנהלות ביני ובין אחרים על בסיס די קבוע.
האמת?  ועוד איך כיף לי.
זה לא שהחיים נטולי דאגות, פשוט כאן, מהמקום שלנו, יש הרבה פחות מהן.
למה קשה לי להודות שכיף לי? מאיפה מגיע הקושי הזה?
אולי זה קשור לעובדה שמי שנשאר מאחור לא יודע ולא מכיר את מכלול הרגשות והתחושות המורכב שכרוך במעבר למדינה אחרת.

ואולי זה קשור לקלות שבה אנשים שופטים אחרים. נכון, אני לא עובדת פה.  שנה שלמה שאני "לא עושה כלום".

"אז מה את עושה שם?"
"לומדת צרפתית"
"ומה חוץ מזה?"

איכשהו כשזה עולה תמיד יש לי צורך להצטדק וזה לא משנה אם השואל הוא משפחה, חברים או סתם מישהו אקראי:    "הלימודים גוזלים די הרבה זמן ואני מתעסקת בקרושה ובתכשיטים ולא חסר עבודה בבית".

אני יודעת שמי ששואל לא מתכוון לשום דבר רע, ברוב המקרים מדובר בסקרנות נטו. אבל כל פעם השאלה מערערת אותי קלות, כנראה כי קצת מיציתי.
אני לא באמת חייבת שום דבר לאף אחד, נכון?
אין לי אישור עבודה, אז אני לא עובדת. נקודה. זה מוריד מהערך שלי? לא.

אבל כנראה שעמוק עמוק בלב, אני מרגישה שכן. קשה לומר שחשבתי מתישהו שאהייה עקרת בית.אבל- זה המצב וזה מצב זמני ומכאן גם הקושי.
 הרגשות מציפים אותי, החזרה לארץ תהייה מאוד קשה. ים החששות לגבי מציאת עבודה והסתגלות למציאות הרועשת והמהירה עולה וגואה.

"שוויץ שונה, אחרת"
"למה,מה שונה בה?"

שוויץ שלנו, בעיר בה אנחנו גרים היא רגועה, שקטה, אורח החיים בה מתנהל בעצלתיים. האנשים נהנים מהחיים.
כל ביקור בעיר אחרת, גדולה ורועשת יותר עושה חשק לחזור הבייתה למקום השקט שלנו.
דאבלין, פריז ואפילו ג'נבה וציריך רק מחדדות את היופי של העיר שלנו.
פנינה של שלווה על שפת האגם, אמנם העיר הכי גדולה בקנטון ועדיין מצליחה לשמור על אינטימיות חמימה.

לאט, לאט היא הצליחה לחדור לנו ללב. הפכה ממקום מוזר ולא מוכר ולמקום שמרגיש בית.
"הכי בבית בעולם" זה רק בארץ. אבל לפעמים זה לא צריך להיות הכי הכי. לפעמים גם קצת זה טוב.
 אנחנו חיים במציאות אחרת, מקבילה. לא הכל מושלם פה, אבל רבים היתרונות.

"כיף לי. כיף לנו."
זה לא אומר שאנחנו יושבים ואוכלים שוקולד ופונדו גבינה כל היום.  וזה לא אומר שאין רגעי משבר וגעגוע ותחושת בדידות וקצת תסכול. אבל אנחנו נהנים מהחיים, מטיילים, ומנסים לנצל הכי טוב את השהות שלנו במדינה המדהימה הזו.

À bientôt mes amis!

התחדשויות אחרונות

הפוסט הזה היה בתנור בערך חודשיים, הוא היה כתוב ברובו ורק דרש כמה שינויים, אבל השגרה שלי הייתה כל כך עמוסה לאחרונה ששכחתי ממנו לגמרי! אז אחרי עדכונים קלים ותוספות אחרונות הוא סוף סוף עולה לאויר.

הביקור האחרון שלי בארץ היה לפני כחודשיים , ביקור נחמד וכיפי לשם שינוי עם כמה ארועים משפחתיים, פגישות עם חברים שלא ראיתי הרבה זמן ולא מעט קניות (איך אפשר בלי..)
חלק מהדברים בהם התחדשתי לא בהכרח נקנו על ידי, אבל אני עדיין מחשיבה כי חדש זה חדש ולא משנה איך הוא הגיע אלי, נכון?

נתחיל מהדברים שקיבלתי:
לא מזמן זכיתי בהגרלה שנערכה אצל כלה בקלות בבלוג, ובתזמון מושלם עם ההגעה שלי לביקור הגיעה גם החבילה ממנה. אני מצרפת את התמונה שהיא העלתה בבלוג שלה פשוט כי לא יצא לי לצלם אותה אצל אמא.

אמא בעלת העור הרגיל/ יבש קיבלה את ה-BB קרם ואת קרם הלחות (אותו אגב היא מנסה מאוד לשכנע את אבא לנסות) ואני לקחתי את הגלוס המוקטן של smashbox והצללית. תודה רבה, תמיד כיף לקבל מתנות!

כבר לקראת הביקור הקודם שלי בארץ יצרתי קשר עם חברת אנה לוטן, ביקשתי דוגמית של קרם ה-BB שלהם וקרם לחות עם הגנה עבורי ועוד בקשה קטנה לאחותי המתבגרת. הופתעתי לטובה מהדוגמיות שנשלחו אלינו, אמא התאהבה ב BB והאמת שגם אני... אמנם סוג העור שלי הוא מעורב שמן, אבל כאן, במזג האויר הזה הוא הופך לרגיל ולעיתים יבש כך שהBB מתאים לי יופי. לקראת הביקור הזה ואחרי נסיון מעולה עם קרם ההגנה ששלחו אלי, שאלתי האם יש להם קרם עיניים קליל שיכול להתאים עבורי- גם הפעם קיבלתי דוגמית מכובדת של קרם העיניים שלהם, התאהבתי ובביקור הבא בארץ אני בהחלט הולכת לרכוש את הקרם.

התחדשות נוספת היא מסקרת Hypnose N מבית לנקום שאמא רכשה בדיוטי פרי אבל לא אהבה על עצמה והועברה אחר כבוד אלי. בגלל שהיא כבר פתוחה אני חייבת להשתמש בה, חבל שתתקלקל, נכון?
 אז מה שיש לי עוד שלוש פתוחות ושתיים, סליחה, שלוש, ארוזות וממתינות לתורן.

מבחינת הקניות שלי, קפצתי לרכישת השלמה בביוטיקר: גומיות, פצצת אמבטיה(אכזבה...) מדבקות לציפורניים, לק ומלוא הטנא שטויות נוספות , 3 לקים של Essie וצללית קולור טאטו של מייבלין בגוון on and on bronze.
ממש יום לפני הנסיעה שלי הגיעה חבילה ששכחתי ממנה לגמרי מלוק פנטסטיק , שתי שתי צלליות קולור טאטו נוספות, permanent taupe ו- eternal gold.

קצת אחרי שחזרתי קפצנו לסופ"ש ארוך באיטליה, וחוץ מהפסטה המדהימה והמדינה המקסימה, היו גם קניות כמובן :-)
הייתי בספורה בבלוניה, אבל לא ממש חיפשתי משהו, ומי שלא מחפש לא מוצא... בסופו של דבר גררתי את מר בחור איתי לקיקו. הוא חיכה בסבלנות ובעיקר השתעשע בלצלם תמונות שלי בוחנת את המוצרים בחנות.

אחרי חצי שעה בחנות הצבעונית והמוארת שלהם, בחרתי אחת מצלליות המים, תמיסה לחיזוק הפיגמנט של הצללית שמשמשת גם לחיזוק הפיגמנט של צלליות אבקה, מסקרה קיפודית שמתיימרת להאריך ריסים ובקבוק לק מסדרת השוגר מאט.
אני קצת מתביישת לומר, אבל חוץ מהלק עדיין לא ניסיתי שום מוצר מהמוצרים שקניתי אצלם..*הולכת לעמוד בפינה*

מה שכן, הלק פשוט מהמם! אני ממש מצטערת שלא קניתי עוד כמה מהסדרה ההורסת הזו.
אני מבטיחה להכין פוסט מפורט על הרכישה ובמיוחד על הלק

מכירות את קיקו? יצא לכן לנסות את המסקרה של לנקום? רוצות לספר לי על החוויה שלכן? אשמח לשמוע! 

קחי מעיל, יהיה לך קר.

היום הזה מעלה בי געגועים לאלה שאינם עוד.

ממרק של אלפי קילומטרים מארץ הקודש, אני מחליטה בבוקר של יום השואה, כשאני עדיין במיטה שאני חייבת, חייבת להחליף את תמונת הפרופיל שלי למגן דויד צהוב. וזה לא מספיק, אני עורכת את התמונה ומוסיפה עליה באנגלית, יום הזכרון לשואה.

כדי שידעו גם אלה שלא דוברי עברית שהיום, היום יום הזכרון לשואה ולגבורה, לזכר הניצולים והמצילים וכל אלו ששרדו את התופת, הרדיפות, ברחו קילומטרים ברגל מהפצצות הנאצים, איבדו אחים, אחיות ומשפחות שלמות.

כרונולוגית השואה מאחורינו, אבל אסור להשאיר אותה מאחור. בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש ואומרת שאני מישראל, אני תמיד צריכה לבחון את התגובות של הסובבים אותי. וכל פעם מחדש להנמיך את הקול אם בא לי לדבר עם בעלי בשפה שהפכה לשפת האם שלנו. המעבר לחו"ל לא גורם לך להסתכל פחות לצדדים אם כבר הוא רק מגביר את התכיפות. להכנס לשירותים בשוויץ הנאורה ולראות צלב קרס על הקיר. המעבר לא ממזער את החשש. רק מחדד אותו.

הפעלתי את גלגלצ דרך האינטרנט. אוירת יום השואה שבשנים האחרונות הרחקתי את עצמי ממנה, כי שבעתי מלראות את התכניות ושלמוע את הסיפורים, מאוד חסרה לי עכשיו. אז לפחות להקשיב לשירי יום הזכרון. זו הדרך שלי.

סבא וסבתא שלי שאינם בחיים עוד, עולים מול העיניים שלי, לא התגברתי על המוות שלהם, זה בטוח. הסיפורים ששמעתי כילדה על בריחה מהנאצים עולים בזכרון. וההבנה שהדור הזה הולך ונעלם ומשאיר אחריו דור, סליחה, אבל פשוט דור מזוין מחלחלת יותר ויותר לעומק.

האנטישמיות הולכת ומתחזקת, ולאט אבל בטוח מכשירה את הקרקע לקראת תופת נוספת.

אפר ואבק זה השיר שהכי מזוהה מבחינתי עם יום השואה כבר שנים. "קחי מעיל יהיה לך קר" השורה הזו מצליחה לזעזע אותי כל פעם מחדש.

 

 

אפר ואבק/ יהודה פוליקר

 

יום אביב ריחות לילך
בין חורבות העיר שלך
יום יפה לדוג בנהר
בתוכי הלב נשבר
שם היתה ואינה
ילדותך אישה קטנה
אנשים שאיש לא מכיר
אין אפילו בית שיזכיר

ואם את נוסעת לאן את נוסעת
הנצח הוא רק אפר ואבק
לאן את נוסעת לאן את נוסעת
שנים וכלום עוד לא נמחק.

קחי מעיל יהיה לך קר
כסף כיס, גביש סוכר
אם יהיו קשים הימים
הזכרי בי לפעמים
ואם זה עוד מסע נואש
אל הצריף, אל המגרש
במסילת העיר הישנה
איש לא יחכה בתחנה.

ואם את נוסעת...

מי ימתיק לילותייך
מי יקשיב לביכייך
מי ישמור צעדייך בדרכך.

לאן את נוסעת לאן את נוסעת
הנצח הוא רק אפר ואבק
לאן את נוסעת לאן את נוסעת
שנים וכלום עוד לא נמחק.

קחי מעיל יהיה לך קר.

קציצות אפויות וכל כך טעימות! (מתכון)

הכל התחיל מזה שקניתי דלעת כדי להוסיף אותה למתכון של מרק בטטה, אבל לא הייתי צריכה את כל הכמות ונותרתי עם חתיכה מכובדת של דלעת שאין לי מה לעשות איתה.