כולנו בסירה אחת..

מאז הפוסט הקודם הרבה מי גשמים זרמו כאן. מזג האויר חורפי אבל נעים, ולרוב למרות הקור, הימים הם ימים מלאי שמש...
שבוע שעבר השתתפתי בסדנא נוספת שאורגנה על ידי העבודה של בעלי. הכותרת שלה הייתה "להפיק את המקסימום מהשהות שלך בשוויץ" והיא נועדה לבני זוג מלווים.
חוץ ממני השתתפו בסדנא 2 בני זוג נוספים, מתוכם שניים גברים. רוב האנשים הגיעו לכאן לפני יותר מחצי שנה וכולם הגיעו לכאן ל-3 שנים ומעלה. באופן טבעי ובהתאם למדיניות אישורי העבודה של המדינה, הם כולם יכולים לעבוד ורובם כעת במסע חיפושים אחר עבודה בשוויץ- עסק לא פשוט בכלל.
הסדנא חולקה ל-3 חלקים, הראשון ניתוח והבנת הסיבות שהובילו למעבר למדינה (קידום מקצועי, הזדמנות, חוויה וכו') ובהמשך ברור התחושות שלנו כבני זוג, פריקת תסכול והבנה שאנחנו לא לבד עם ההרגשה שלנו. החלק הזה היה משמעותי במיוחד עבורי.
אחרי הפוסט הקודם שכתבתי בתקופה הכי לא טובה שלי כאן עד היום, המפגש הזה הראה לי שאני לא לבד ולמרות ש"צרת רבים היא נחמת טיפשים" העובדה שכל בני הזוג חווים או חוו בעבר את התחושות האלה עודדה אותי. המנחים של הסדנא דיברו שוב על עקומת ההסתגלות, תיארו מאפיינים ותחושות שכיחות בכל שלב והציעו דרכים לפתרון והתמודדות עם תחושות אלו. גם בני זוג ותיקים יותר, חלקו מהנסיון שלהם וכל החלק הזה היה מאוד מועיל בעיני.

בחלק הבא, התבקשנו לכתוב ואם רצינו, גם לשתף במה אנחנו רוצים להשיג בשנה הקרובה. איפה נרצה להיות בעוד שנה מבחינה אישית. גם זה שלב, שכמו שתארה אותו המנחה הוא שלב שלמרות שהוא משמעותי וחשוב לנו כבני אדם, לרוב הוא מוזנח ומודחק במסגרת הסידורים והטרדות היומיומיים. החלק הזה ממש גרם לי לעצור ולחשוב מה הייתי רוצה להשיג בשנה הקרובה. סביר להניח שזה יהיה שנה וחצי אבל שווין.
בהמשך התבקשנו לפרק את המטרות שלנו לשלבים ולהציג יעדים "חכמים" (SMART)- ספציפיים, מדידים, ניתנים
להשגה, ריאליים, ותחומים בזמן. התבקשנו לפרק כל יעד לתת הפעולות שיש לעשות כדי להשיגו ואז לתחום אותם בזמן: 3 חודשים קרובים, חצי שנה ושנה.

בסיום החלק הזה הוזמנו לארוחת בוקר שויצרית טיפוסית: מוזלי, לחמניות, ריבה, שוקולד ועוד..

From: http://images.bedandbreakfast.com/inns//propertymain/ottawa-inns-swiss-hotel-lodging.jpg

לבסוף, בחלק האחרון,קיבלנו הצצה קטנה לנפשו של השויצרי הטיפוסי. מדהים כמה התרבות כאן שונה מכל מה שאנחנו רגילים אליו. 

למשל, השוויצרים לא אוהבים עימותים ויעשו כל שביכולתם על מנת להמנע מאחר. מסיבה זו זה לא עניין נדיר שבמידה ועשית רעש מעבר לשעות המותרות, תדפוק אצלך בדלת המשטרה. רק שכאן לקרוא למשטרה נחשב הדבר המקובל ולא אסקלציה של המצב. המשטרה המקומית משמשת כאן כגוף שלישי מגשר. אגב, המשטרה תגיע גם במקרה שראו את הכלב שלך מרחרח בחצר שאסור לו, אם התקלחת אחרי 22:00 בבתי דירות מסוימים או אם למשל זרקת זבל לפח הלא נכון.
הכל כאן מאדאם, מיסייה. תודה, סליחה ושלום זה חלק בלתי נפרד מהשפה.
כאן אומרים בוקר טוב ושלום לכל שכן בבניין ובבנינים הסמוכים שבדרך החוצה או הביתה יצרת איתו קשר עין.
נכנסת למעלית? בונז'ור,שלום לכולם. יצאת? בון ז'ורנה (שיהיה לך יום נעים), כבר אחרי 12? אז "בון אפרה מידי", אחר הצהריים נעים, כבר אחרי 6? בון סואר (ערב טוב).
את החלק הזה העבירה בחורה אנגליה שחיה כאן כבר מעל ל-20 שנה. היא דיברה על החוקים הכתובים והלא כתובים של שוויץ, והדברים שהיא סיפרה היו כל כך חשובים שלא הבנתי איך אף אחד לא ציין את זה קודם. קיבלנו הסברים על האופי השוויצרי, על מערכת החינוך, על האופן ההרמוני בו המדינה הזו משתדלת לתפקד. חשיבות הקונצנזוס בחיים השוויצרים והנגזרות של זה המשפיעות על כל מהלך החיים כאן.

הכי כיף שהיום הזה הסתיים בארוחת צהריים משותפת עם בני הזוג שלנו שהוזמנו לאכול איתנו על ידי מנחי הסדנא.
גם ארוחת הצהריים הורכבה ממנות שויצריות טיפוסיות ומטרתה הייתה לעשות לנו הכרות עם המנות שנמצאות במסעדות כך שנוכל להזמין ולדעת מה אנחנו אוכלים... חשוב במיוחד במדינה שבה בשר סוס הוא דבר נפוץ ומקובל..

המפגש הזה ממש עודד אותי, היה לי כיף לצאת מהבית שלא עבור קניות במכולת/ לימודי צרפתית או הסתובבות סתמית ובודדת במרכז העיר. הכי חשוב שהוא בא בדיוק מתי שהייתי צריכה אותו ואני חושבת שעזר לי לצאת מהתסכול שקצת שקעתי לתוכו קודם לכן.