אירלנד- ההיית או חלמנו חלום- חלק ב'

בבוקר של היום השלישי ארזנו את עצמנו ואחרי ארוחת בוקר מצוינת נוספת נפרדנו  לשלום מבעלת הבית. האירוח כולו, עלה לנו 140 יורו לשני הלילות, כלומר בערך 350 ש"ח ללילה.
את הבוקר התחלנו בסיור שיצא מגאלווי לכיוון צוקי מוהר, לקחנו סיור מאורגן שבדרך עצר בשני אתרים נוספים ואת הדרך הוביל מדריך מקומי וססגוני שסיפר לנו באנגלית עם מבטא אירי משעשע על המקומות שעברנו בדרך ועשה סקירה היסטורית קצרה.

על אף שהצוקים הם מקום מתויר למדי, לא הייתי מוותרת עליהם בשום אופן, תמונות לא יצליחו להעביר את העוצמה שיש במקום הזה ואת היופי שלו. תמונות נוספות באדיבות גוגל...
בדרך חזרה האוטובוס עוצר בעיירה קטנה בשם דולין, כאן ביקשנו שיוריד אותנו ונשארנו ללון שם לילה...

דולין היא מקום קסום, עיירה קטנטנה, עם 3 פאבים והרבה מוזיקה חיה.
קרה כך וכשהגענו להוסטל ושילמנו עבור החדר, הבנו שהרגע נתנו לבחורה בקבלה את הכסף האחרון שלנו.. טוב,מה הבעיה? נמשוך כסף ב ATM.

אז זהו.. ה-ATM הקרוב הוא בצוקי מוהר, מהם חזרנו לפני כשעה. הליכה ברגל היא של שעתיים בערך, מה עושים?
הבחורה בקבלה הרימה טלפון לנהג מונית מקומי, הוא לקח אותנו חזרה לצוקים, חיכה לנו וחזר איתנו והאמת? אני שמחה שעשינו את הנסיעה הזו, כי יצא לנו לדבר איתו קצת, לשמוע דרך העיניים שלו  על אירלנד וגם בדרך חזרה צילמתי את אחת התמונות היותר יפות מהטיול הזה.

הטירה הזו, מתנוססת מעל העיירה כשברקע אפשר לראות את האוקיינוס, אחרי שהוא שוחזרה במאה ה-19, היא נקנתה על ידי אירי -אמריקאי  והיא עדיין שייכת למשפחתו.

אחרי שהמשבר עבר ושוב היה לנו כסף הלכנו לחקור את העיירה. פשוט קסם של מקום: שקט, שלווה, ירוק ירוק ובתים קטנים ברקע.

הנהר הזה עובר ממש ליד ההוסטל שבו ישנו, וההוסטל עצמו ממש בית..

 זהו לב העיירה, בשורת הבתים המרוחקת מתרכזים להם פאב ה Fitzpatrick, מסעדה, מלון ומרכז מידע לתיירים.
התמונה צולמה מההוסטל שלנו, ממש מאותו ספסל שמופיע בתמונה מעל.

בערב העיירה חשוכה! למעט שורת הבתים שמופיעים בתמונה למעלה, תאורת רחוב היא בגדר פריבילגיה. אמנם הזהירו אותנו מראש להביא פנסים במיוחד בשביל זה אבל לא היה לנו כח להתרחק מההוסטל אז אחרי מנוחה קלה יצאנו לאויר הכפרי של דולין וכבר כשהתקרבנו לFitzpartick שמענו את המוזיקה. דולין מפורסמת במוזיקה החיה שמנוגנת בברים שלה וגם לנו יצא להתרשם מ-3 צעירים שאחד מהם מנגן בחמת חלילים אירית (מסתבר שיש דבר כזה, ולא, זה לא אותו דבר כמו הסקוטית) שהעבירו כמה שעות טובות בניגון מוזיקה מסורתית.

 למקום יש אפילו בירה משל עצמו, לא רעה בכלל.. בכלל היה  קשה למצוא בירה מקומית באירלנד שהייתה לא טעימה. אולי זה בגלל שאני והם משדרים על אותו גל בכל מה שנוגע לטעמי בירות.

אוף, כמה דברים אפשר לכתוב על האוכל באירלנד, האוכל פשוט טעים. ונזיד פירות הים הזה היה אחת המנות הטעימות לאורך הטיול כולו.

 כמובן שאי אפשר להיות באירלנד ולא לנסות לפחות פעם אחת את האייריש קופי.. אז ניסיתי, היה מזעזע. להבדיל ממה שאני רגילה שמוסיפים אייריש קרים לקפה, במקרה הזה הוסיפו לו וויסקי- והרבה ממנו. בכנות, בקושי הרגשתי שיש שם קפה, זה היה בעיקר אלכוהול.. 

למחרת ציפה לנו יום של נסיעות. היתרון של דולין שהיא כל כך שקטה כי היא רחוקה מכל מקום מיושב מרחק נסיעה לא מבוטל הוא גם החסרון שלה עבור אלו המתניידים בתחבורה ציבורית. יש אוטובוס פעמיים ביום: ב 8 בבוקר וב 16:00 בערב. היעד הבא שלנו היה Cork אבל כדי להגיע אליו ציפו לנו לא פחות מארבע וחצי שעות נסיעה ו3 אוטובוסים.
אמנם הנסיעות ארוכות, אבל האוטובוסים סבירים, הנופים מפצים על האורך, האנשים נחמדים ואין כמו לנסוע עם האירים באוטובוס.

ארבע וחצי שעות, 3 זקנות פטפטניות ושיכור אירי מבוגר מחוסר שיניים אבל נחמד במיוחד מאוחר יותר, הגענו לקורק.
תחילה תכננו להשאר ללינה בעיר, אבל תכל'ס הגענו אליה רק כי ממש נוח לצאת ממנה לטירת בלארני. מפה לשם, הגענו לטוריסט אינפורמיישן ואחרי התייעצות עם הבחור בעצם הבנו שאנחנו יכולים להשאיר את התיקים הגדולים שלנו אצלו לשמירה, לנסוע לטירה, להספיק לחזור ועוד לתפוס את האוטובוס ל Cashel. זה היה ספונטני אבל לגמרי החלטה נכונה.
הדבר היחיד שאני קצת מצטערת הוא שלא יצא לנו לבלות באזור של הטירה יותר, כשנחזור לביקור הבא, בהחלט נקציב לטירה הרבה יותר זמן.