אירלנד- ההיית או חלמנו חלום- חלק ב'

בבוקר של היום השלישי ארזנו את עצמנו ואחרי ארוחת בוקר מצוינת נוספת נפרדנו  לשלום מבעלת הבית. האירוח כולו, עלה לנו 140 יורו לשני הלילות, כלומר בערך 350 ש"ח ללילה.
את הבוקר התחלנו בסיור שיצא מגאלווי לכיוון צוקי מוהר, לקחנו סיור מאורגן שבדרך עצר בשני אתרים נוספים ואת הדרך הוביל מדריך מקומי וססגוני שסיפר לנו באנגלית עם מבטא אירי משעשע על המקומות שעברנו בדרך ועשה סקירה היסטורית קצרה.

על אף שהצוקים הם מקום מתויר למדי, לא הייתי מוותרת עליהם בשום אופן, תמונות לא יצליחו להעביר את העוצמה שיש במקום הזה ואת היופי שלו. תמונות נוספות באדיבות גוגל...
בדרך חזרה האוטובוס עוצר בעיירה קטנה בשם דולין, כאן ביקשנו שיוריד אותנו ונשארנו ללון שם לילה...

דולין היא מקום קסום, עיירה קטנטנה, עם 3 פאבים והרבה מוזיקה חיה.
קרה כך וכשהגענו להוסטל ושילמנו עבור החדר, הבנו שהרגע נתנו לבחורה בקבלה את הכסף האחרון שלנו.. טוב,מה הבעיה? נמשוך כסף ב ATM.

אז זהו.. ה-ATM הקרוב הוא בצוקי מוהר, מהם חזרנו לפני כשעה. הליכה ברגל היא של שעתיים בערך, מה עושים?
הבחורה בקבלה הרימה טלפון לנהג מונית מקומי, הוא לקח אותנו חזרה לצוקים, חיכה לנו וחזר איתנו והאמת? אני שמחה שעשינו את הנסיעה הזו, כי יצא לנו לדבר איתו קצת, לשמוע דרך העיניים שלו  על אירלנד וגם בדרך חזרה צילמתי את אחת התמונות היותר יפות מהטיול הזה.

הטירה הזו, מתנוססת מעל העיירה כשברקע אפשר לראות את האוקיינוס, אחרי שהוא שוחזרה במאה ה-19, היא נקנתה על ידי אירי -אמריקאי  והיא עדיין שייכת למשפחתו.

אחרי שהמשבר עבר ושוב היה לנו כסף הלכנו לחקור את העיירה. פשוט קסם של מקום: שקט, שלווה, ירוק ירוק ובתים קטנים ברקע.

הנהר הזה עובר ממש ליד ההוסטל שבו ישנו, וההוסטל עצמו ממש בית..

 זהו לב העיירה, בשורת הבתים המרוחקת מתרכזים להם פאב ה Fitzpatrick, מסעדה, מלון ומרכז מידע לתיירים.
התמונה צולמה מההוסטל שלנו, ממש מאותו ספסל שמופיע בתמונה מעל.

בערב העיירה חשוכה! למעט שורת הבתים שמופיעים בתמונה למעלה, תאורת רחוב היא בגדר פריבילגיה. אמנם הזהירו אותנו מראש להביא פנסים במיוחד בשביל זה אבל לא היה לנו כח להתרחק מההוסטל אז אחרי מנוחה קלה יצאנו לאויר הכפרי של דולין וכבר כשהתקרבנו לFitzpartick שמענו את המוזיקה. דולין מפורסמת במוזיקה החיה שמנוגנת בברים שלה וגם לנו יצא להתרשם מ-3 צעירים שאחד מהם מנגן בחמת חלילים אירית (מסתבר שיש דבר כזה, ולא, זה לא אותו דבר כמו הסקוטית) שהעבירו כמה שעות טובות בניגון מוזיקה מסורתית.

 למקום יש אפילו בירה משל עצמו, לא רעה בכלל.. בכלל היה  קשה למצוא בירה מקומית באירלנד שהייתה לא טעימה. אולי זה בגלל שאני והם משדרים על אותו גל בכל מה שנוגע לטעמי בירות.

אוף, כמה דברים אפשר לכתוב על האוכל באירלנד, האוכל פשוט טעים. ונזיד פירות הים הזה היה אחת המנות הטעימות לאורך הטיול כולו.

 כמובן שאי אפשר להיות באירלנד ולא לנסות לפחות פעם אחת את האייריש קופי.. אז ניסיתי, היה מזעזע. להבדיל ממה שאני רגילה שמוסיפים אייריש קרים לקפה, במקרה הזה הוסיפו לו וויסקי- והרבה ממנו. בכנות, בקושי הרגשתי שיש שם קפה, זה היה בעיקר אלכוהול.. 

למחרת ציפה לנו יום של נסיעות. היתרון של דולין שהיא כל כך שקטה כי היא רחוקה מכל מקום מיושב מרחק נסיעה לא מבוטל הוא גם החסרון שלה עבור אלו המתניידים בתחבורה ציבורית. יש אוטובוס פעמיים ביום: ב 8 בבוקר וב 16:00 בערב. היעד הבא שלנו היה Cork אבל כדי להגיע אליו ציפו לנו לא פחות מארבע וחצי שעות נסיעה ו3 אוטובוסים.
אמנם הנסיעות ארוכות, אבל האוטובוסים סבירים, הנופים מפצים על האורך, האנשים נחמדים ואין כמו לנסוע עם האירים באוטובוס.

ארבע וחצי שעות, 3 זקנות פטפטניות ושיכור אירי מבוגר מחוסר שיניים אבל נחמד במיוחד מאוחר יותר, הגענו לקורק.
תחילה תכננו להשאר ללינה בעיר, אבל תכל'ס הגענו אליה רק כי ממש נוח לצאת ממנה לטירת בלארני. מפה לשם, הגענו לטוריסט אינפורמיישן ואחרי התייעצות עם הבחור בעצם הבנו שאנחנו יכולים להשאיר את התיקים הגדולים שלנו אצלו לשמירה, לנסוע לטירה, להספיק לחזור ועוד לתפוס את האוטובוס ל Cashel. זה היה ספונטני אבל לגמרי החלטה נכונה.
הדבר היחיד שאני קצת מצטערת הוא שלא יצא לנו לבלות באזור של הטירה יותר, כשנחזור לביקור הבא, בהחלט נקציב לטירה הרבה יותר זמן.

אירלנד, ההיית או חלמנו חלום?- חלק א'

אם לסכם את החוויה שלנו באירלנד בשתי מילים- היה מדהים.

מדינה מופלאה, נופים עוצרי נשימה, אנשים מקסימים ובירה מצוינת- מה עוד צריך בשביל טיול מושלם?

נסענו ל-10 ימים, עם תיקי גב ועם החלטה לראות כמה שיותר מהחיים האמיתיים במדינה. את המסלול בניתי מראש, בעזרתן של שתי בנות יקרות מפורום חתונות בתפוז שביקרו במדינה בעבר.
בהתחלה התלבטנו, כן לנסוע לצפון-לא לנסוע לצפון, בסופו של דבר הטיול שתוכנן ל12 יום התקצר ביומיים ויחד איתו התקבלה ההחלטה לוותר על צפון המדינה.
החלטנו שנוסעים עם שני תיקי גב כדי להקל על המעברים ממקום למקום, שישנים בהוסטלים ו B&B ושמשתמשים בתחבורה ציבורית.

התחלנו מדאבלין הססגונית והמתויירת לעייפה, לקחנו סיור הליכה חינמי בעיר שמוצע על ידי חברת Sandemans New Europe, קיבלנו מדריך חמוד שבמשך 3 שעות  טייל איתנו באתרים המרכזיים של העיר, סיפר על ההיסטוריה של אירלנד ומאוד חיבר אותנו למקום בו אנחנו נמצאים. הרעיון של הסיורים האלה פשוט- הסיורים יוצאים פעמיים יום בשעות קבועות. המדריכים מקומיים והם עובדים על טיפים בלבד. נכון, זה לא באמת חינם אבל גובה הטיפ נתון לשיקולכם ואף אחד לא מכריח לתת. יחד עם זאת, להגיע לסיור כזה ולא לתת טיפ, נראה לנו לא לעניין בכלל.

אחרי הסיור קפצנו לפאב הקרוב ושתינו את הגינס הראשונה שלנו. אח, גינס אהובתי... אם תהיתם, זה נכון מה שאומרים, היא באמת הרבה יותר טובה באירלנד. אפילו מר בחור שלרוב יעדיף כל בירה אחרת, התאהב.

משם המשכנו איך לא, לסיור במפעל של גינס, אני לא יודעת אם זה משהו שאי אפשר לוותר עליו, אבל זו חוויה נחמדה בפני עצמה. את הכרטיסים קניתי מראש באינטרנט, הגענו עם מספר הזמנה, שלפנו כרטיסים מהמכונה ועקפנו את התור בכניסה. זה היה נחמד ונתן לנו הנחה קטנה. מה רע?

אחרי לינה בהוסטל חביב בחדר פרטי וענק לקחנו אוטובוס של שעתיים ל- Galway. האוטובוס למעשה חוצה את האי לחוף השני. בדרך זכינו לראות הרבה מהירוק-ירוק של אירלנד הכפרית, פרות, כבשים ונופים שעוד יחזרו על עצמם לאורך כל הטיול אבל אף פעם לא ימאסו.

גאלווי זו עיר סטודנטיאלית, צעירה ותוססת. הגענו קצת לא מוכנים, בעיקר בגללי, אמרתי שנגיע למקום ונלך לחפש הוסטל או B&B. מזל, מזל(!) שמר בחור שכנע אותי להכנס לTourist information. התברר שהגענו בסופ"ש עמוס במיוחד מאחר וביום שני נחגג אחד מה Bank Holidays, מה שאומר שזה הופך לסופ"ש ארוך וגם האירים יוצאים לחופשה.
ניגשנו בכלל כדי לשאול על סיור שיוצא מגאלווי לעיר אחרת, והאישה המקסימה שאלה בדרך אגב אם יש לנו איפה לישון. כששמעה שלא, מיד אמרה- שבו. הסבירה לנו שבערך כל חדד בעיר כבר מוזמן, שאלה לתקציב והתחילה לעשות סבב טלפונים כדי למצוא לנו מקום לינה. תחילה תכננו לילה אחד אבל אחרי התייעצות איתה, נשארנו לשניים- וטוב שכך.
היא הזמינה לנו חדר ב- B&B על חוף האוקיינוס האטלנטי, הסבירה לנו בקצרה על המפה לאן הולכים ויצאנו לדרך.

עד כאן הכל טוב, אבל מה? אנחנו חייבים שתהייה לנו חוויה מיוחדת מכל מקום אליו ניסע, לא כך?

מרחק של 15 דק הליכה הפך לסיבוב של שעה תחת הגשם האירי. מקומי מקסים שראה שאנחנו עם מפה ולא מוצאים את עצמנו עצר ושאל אם אנחנו צריכים עזרה. הוא הכווין אותנו למקום קרוב, אבל כשהגענו לא הצלחנו למצוא. בדיעבד התברר שהבית נמצא במקום קצת אחר ממה שהיה רשום, במין שכונונת פרטית וכשהגענו היינו בסך הכל צריכים לפנות ימינה. אנחנו לקחנו שמאלה. חצי שעה נוספת של סיבובים בסביבה, שאלנו אנשים, הלכנו בעקבות ההסברים שלהם ולבסוף התייאשנו ופתחנו  Google Maps, גם זה לא עזר. מיואשים התקשרנו למארחת. היא קפצה לאוטו שלה, כמו שהיא, עם הסינר עליה ובאה לאסוף אותנו. רטובים, קפואים ונבוכים סוף סוף הגענו.

הבית ממוקם כמעט על החוף עצמו והאוקיינוס פשוט קרא לנו לצאת החוצה. כוס קפה ויצאנו חזרה לעיר.

אם אתם מגיעים לגאלווי לא לוותר על הפיש אנד צ'יפס בMC DONAGH'S, זה ללא ספק היה הפיש אנד צ'יפס הכי טעים שאכלנו לאורך כל הטיול. המקום מחולק לשניים, צד אחד מסעדה וצד אחד דלפק מהיר שמזמינים ומתיישבים לאכול בשולחנות הגדולים במקום. אנחנו בחרנו בצד של הדלפק.

המשכנו לפאב מקומי בשם Murphy's, שהיה מלא באוכלוסיה מקומית אבל מעט מבוגרת,לא היה אכפת לנו, זה בדיוק מה שחיפשנו.

יש להם לאירים קטע הזוי. בכל פאב בנוסף לברזי הבירה יופיע גם ברז של Bulmers, כדי למנוע מכם את הטעות שאני עשיתי כשהזמנתי בבטחון פיינט מהדבר הזה אני אציין שמדובר בסיידר תפוחים. אבל ממש לא מה שאנחנו מכירים כמיץ תפוחים כיפי וטעים, יותר בכיוון של חומץ תפוחים תוסס עם טעם לא ברור שמכיל 4.5% אלכוהול.

אחרי כמות בלתי מוסברת של אנשים שראינו שמזמינים את הדבר הזה, המסקנה שלנו היא שככל הנראה מדובר בטעם נרכש. לחיך חובב הגינס שלי או של מר בחור חובב הבירות הבהירות- זה לא מתאים.

היינו בחמישה או שישה מקומות שונים בגאלווי, מקום שחזרנו אליו הרבה היה The Cellar Bar, אוכל מצוין ולא יקר במיוחד, בערב אחלה מקום לשתות בירה עם מגוון לא רע של ברזים.

את הבוקר של היום השלישי שלנו באירלנד התחלנו עם ארוחת בוקר שהכינה המארחת שלנו. יכולנו לבחור מהתפריט ולקחנו אומלט וארוחת בוקר מסורתית. הארוחה המסורתית כוללת חביתה, נקניקיות, קותלי חזיר, מין חביתית מתפוח אדמה וקצת עגבניה לקישוט.  אני לא בן אדם של בשר על הבוקר אבל היה ממש ממש טעים.

במהלך היום ביקרנו במזח, הסתובבנו בעיר ועשינו קניות ברשת Penny's, שהיא המקבילה של רשת Primark הבריטית. למעשה החברה התחילה את דרכה בדאבלין ובהמשך התרחבה לUK ומספר מדינות נוסף באירופה. הרשת זולה והאיכות סבירה ביותר, על אף המחירים הזולים הם מתחייבים שהם לא מיצרים בסדנאות יזע ושתנאי ההעסקה שלהם הוגנים. אני חושבת שקניתי מלתחה שלמה שם, בחיי.

מר בחור היה זקוק לתספורת אז קפצנו ל Barber shop מקומית, שילמנו 11 יורו על תספורת מקצועית ומהוקצעת. הוא היה מאושר. בערב הלכנו לבקר בO'cconor's Pub, אכלנו Irish stew מעולה וקינחנו איך לא, בבירה :)

 גאלווי היא מקור טבעת הקלאדה (Claddagh ring), טבעת זו מקורה בעיירת דייגים קטנה בעלת אותו השם ששכנה בקרבת חומות העיר גאלווי העתיקה. הטבעת מורכבת באופן מסורתי משתי ידיים האוחזות בלב שמעליו יש כתר. 

הידיים מסמלות חברות, הלב אהבה והכתר נאמנות. רבים מהמקומיים מסתובבים עם הטבעת- גברים ונשים ויש משמעות ליד עליה היא נענדת וכן לכיוון הלב, האם כלפי הגוף או החוצה ממנו.

את הקלאדה שלי קנינו בגאלווי ואני פשוט מאוהבת בה. כמה שהיא פשוטה ככה היא מסמלת המון. חיפשנו אחת גם למר בחור אבל לצערי הוא החליט שהוא רוצה רק אחרי שעזבנו את גאלווי ובשאר המקומות לא הצלחנו למצוא טבעת בעיצוב ובגודל שיתאים.

עד כאן חלק א'..