כשבוע אחרי שנחתנו כאן, היינו בפגישה שאורגנה על ידי צוות של משאבי אנוש בחברה שתפקידו הוא לרכך את המעבר ולטפל בצרכים של העובדים המבולבלים ובני משפחותיהם. מעבר לעובדה שבמפגש הזה פגשנו את נאז ו- דיין, שני חבר'ה שהם הדבר הכי קרוב לחברים שיש לנו כאן, רובו היה משעמם למדי.
הא התחיל בסוג של מונולוג אובר דרמטי מצידו של מנהל הצוות שחלק איתנו באיטיות מרגיזה ועם הפסקות מתודיות להגברת הדרמה, את החויה שלו מהמעבר לשוויץ מספרד כשהוא היה בן 7. עם כל הכבוד, מעבר בגיל צעיר ויחסית נטול דאגות לא מדגדג את הקצה של מעבר בגיל מבוגר יותר, תאמינו לי. אני יודעת. עם זאת, הוא הציג באותה הרצאה את עקומת ההתמודדות עם תרבות חדשה שנראית כך:
